אז ככה,
קצת תלות זה דבר טבעי ואפילו בריא.
כולנו יצורים חברתיים, שנועדו להיות בקשר, להזדקק, להתחבר.
בלי זה, מה היה מחזיק אותנו אחד עם השני?
אבל כמו הרבה דברים בחיים, גם פה יש סקאלה.
בצד אחד – עצמאות מוחלטת, לא צריכה אף אחד.
בצד השני – תלות מוחלטת, כאילו אין לי אוויר אם מישהו לא עונה לי להודעה.
ובאמצע? יש איזון. וזה בדיוק המקום שאנחנו רוצות להיות בו.
הרבה פעמים זה הצורך הזה שיראו אותי, יאשרו אותי, יגידו לי שאני בסדר.
וברגע שזה לא קורה- אני מתערערת, שוקעת למטה, שוכחת מי אני בכלל.
לא כי אני חלשה, אלא כי איפשהו בעבר למדתי שזה מה שצריך כדי לשרוד.
תלות רגשית זו לא “בעיה”, זו אסטרטגיית הישרדות.
וזה מתחיל ממש מוקדם, כשאנחנו ילדות קטנות שלומדות שמישהו אחר אחראי על התחושות שלנו.
אם אמא הייתה שם אבל עסוקה, אם אבא נוכח אבל לא רואה באמת- אנחנו לומדות לזהות אהבה דרך תנאים.
דרך שקט, דרך הישגים, דרך לא לעשות בעיות.
ומשם זה מתגלגל.
עם השנים, אנחנו הופכות נשים מבוגרות עם עולם פנימי עשיר,
אבל כל פעם שמשהו במציאות משתבש: את לא מקבלת הודעה, לא מקבלת יחס, לא שואלים מה שלומך- את מרגישה שמתרסק העולם.
ממש לא. תלות רגשית בריאה היא חלק ממערכות יחסים אנושיות.
אנחנו יצורים חברתיים, אנחנו אמורות להזדקק לחיבוק, לאוזן, ליחס.
אבל כשהתלות הופכת להיות חד צדדית, טוטאלית, נואשת- היא מתחילה לנהל אותנו.
וזה בדיוק המקום שבו העבודה הפנימית מתחילה.
לא במטרה לבטל את הצורך, אלא ללמוד לתת לו מענה גם מבפנים.
קודם כל, מבינים.
שמים לב מתי זה מופעל, מה הטריגר, מתי את מתחילה להרגיש שאת “חייבת” משהו מבחוץ (בן אדם או חפץ).
אחר כך, נותנים מקום.
לא מנסים לתקן מיד, אלא מרגישים.
שואלים: מה אני באמת צריכה עכשיו? אישור? חיבוק? או פשוט שיראו אותי?
ואז, מתחילים לבנות.
לאט לאט, צעד אחרי צעד, חוזרים פנימה.
לומדים להרגיע את עצמך, לחזק את הקול הפנימי, לזהות שאת לא תלויה – את פשוט צריכה ללמוד מחדש איך להיות שם בשביל עצמך.
הכל ניתן לשינוי!
אם יש לך שאלות נוספות, אם פגישת ההכוונה והתהליך נשמעים לך מעניינים ואת מתלבטת- מלאי את הפרטים שלך כאן, אחזור אלייך ואעזור לך לקבל את ההחלטה הנכונה עבורך. ♡
